מתי נצא לחירות?

בחוץ אביב מתלבש על גגות הבתים, על הפנים של העוברים ושבים, על העצים שנוהרים בפריחה מחודשת, ובלבבות מתנחלת תחושת החג מחשבות של חירות

האם לחיות כאלו אין מחר - או לחיות כאילו יש נצח עד?

איך נכון לי לחיות? מה נכון לי לעשות? באלו מצבים אני מרגיש חופשי ומתי אני לכוד?

האם קיומנו מורכב מלולאה בין תפיסה - תופס - נתפס או שקודם אנו נתפסים ואחר כך מייצרים תפיסה?

האם כדאי לחלום בענק? או לחלום בגבולות היכולת?

האם יש לנו חופש בחירה? או שאנו מוגבלים בחירות הבסיסית?

האם החירות היא העיקר? או שמא החירות היא פרט במכלול?

חנה ארדנט בספרה "המצב האנושי" טוענת כי האדם  אינו יכול להיות חופשי מבלי לדעת שהוא תלוי בצורך

שהחופש שלו תמיד מושג באמצעות ניסיונות שאף פעם לא מצליחים לגמרי לשחרר אותו מן הצורך, ואמירה זו נתמכת בעשרות מחקרים פסיכולוגיים

מנגד אומר גנדי - "אין כל טעם בחירות אם אין לך את החירות לטעות", הצורך לטעות, הצורך לנסות, הצורך להעז ולבדוק שוב ושוב את גבולות הסקרנות שלנו  - עד לאן היא זוחלת?

הבסיס שעליו נשענות החירויות שלנו הוא החופש להחליט בכוחות עצמנו מה רצוי - מה ראוי - מה נכון

והחופש הזה קשה להשגה - משום שבקרב הזה -בו אנחנו צריכים לבחור ולהחליט אנחנו לבד ונלחמים נגד עצמנו. רבים מאתנו מנהלים מלחמה יומיומית בכל מיני הרגלים והתנהגויות, קל לנו לאמץ יכולות טכנולוגיות, ברמה העקרונית, הצעד הקשה הוא היישום

אם לא עשינו, חיינו, חווינו כמו שאנחנו רוצים ויכולים - האם אנחנו באמת חופשיים?

מתחת לסט האמונות של כולנו שוכן מכנה משותף - הערכה עצמית

לכל אחד מאיתנו יש יכולת ויסות המאפשרת לו להחליט מתי לשחרר ומתי להסתער

שליטה עצמית היא קודם כל שליטה בחופש הבחירה

שליטה עצמית מותנית בפיתוח היכולות שלך - בדרך להגשמה עצמית – סיפוק אישי - וגאווה מקצועית

קושיות  שתשאלו בחג החירות כדי להרוויח מהם

האם אתה יודע מי אתה כי ניסית, כי בדקת, או כי סיפרת לעצמך סיפור שאין לו קשר לעובדות?

האם אתה יודע איך להשיג את החופש שלך? או שאתה מעדיף להיות עבד להרגלים, התנהגויות ותירוצים?

האם אתה מכיר את המסלול לחופש ושולט בו?

האם אתה נאמן לחלומותיך, לערכיך, ולמילתך?

האם אתה מגשים את שאתה מבטיח לעצמך?

האם אתה חי בהרמוניה, או שמא אתה רב כל יום מחדש עם הזמן, עם הלחץ, עם "הצריך" ולא מאפשר לעצמך את מה שמגיע לך?

תשובות המייצרות רווח אישי

1. הדרך הארוכה : נחלום, נבצע, נטעה, נתחיל שוב - לבד או עם תמיכה נתונה הרואה את האינטרסים שלה

2. הדרך הקשה : והכואבת נוותר, נפרוש, נימנע, נשב בצד ונמשיך לחשוב ש"אי אפשר", "חבל על הזמן", "זה לא בשבילי", "אני לא יכול", "בחיים לא אצליח להגיע לאן שאני רוצה" נמשיך להתבונן במצליחנים ולתהות: "מה יש להם שאין לי" ונמשיך בשגרת היום יום ללא תקוה, נחמה, סיפוק או גאווה

3. הדרך הקלה : נקבל החלטות מתוך חירות פנימי, החלטות הקשובות לעצמנו, ולא לאחרים המקיפים אותנו, נחליט שמגיע לנו להשקיע בעצמנו, לחלום, לנסות, להתנסות ולבצע עם מרווח טעות קטן בסיוע מקצועי, אמין, בעל ידע וניסיון בחתירה להשגת יעדים ובהגשמה של אפשרויות שהעולם פותח לפנינו. נחליט להילחם על עצמנו ועל שאיפותינו, להעצים את יכולותינו, למתוח את גבולותינו ולהרגיש את משבי הרוח של הכוחות שבתוכנו

ולמה זה קל? כי משקלה של החירות הפנימית כמשקל האויר בריאות

ראלף אליסון כתב בספרו "האדם הבלתי נראה": "כשאגלה מי אני אהיה חופשי"

איזה סיפור תכתבו בפרק הבא של חייכם?

אני רוצה לדעת שפרסמת מאמר נוסף

כן, אני רוצה שאת  - דר' עירית שגיב בלבד,תפני אלי באמצעות הפרטים שמסרתי

ידוע לי שפרטים אלו לא יועברו לידי גורם שלישי כל שהוא